מפעל של פולקסווגן עשוי להתחיל לייצר חלקים לכיפת ברזל. הם קראו את הסימנים מוקדם.

מפעל רכב באוסנברוק שבגרמניה, שנבנה במקור לייצר את ה-T-Roc קבריולה, נמצא לפי הדיווחים במשא ומתן מתקדם עם רפאל הישראלית לייצור משאיות שיגור של כיפת ברזל, רכיבי טילים וגנרטורים.

2,300 משרות ניצלו. קו ייצור הוסב למטרה חדשה. שרשרת אספקה ביטחונית נולדה במקום שאף אחד לא ציפה.

אבל הנה על מה הסיפור הזה באמת: פולקסווגן לא נתקלה בזה במקרה. הם ראו את הסימנים, ופעלו.

הסימנים היו גלויים לכולם

כיפת ברזל הישראלית הוכיחה את עצמה על הבמה העולמית, יירוט אחרי יירוט, בקרב אמיתי, בזמן אמת. מדינות באירופה ומעבר לה צופות. הן רוצות את הטכנולוגיה הזאת. הביקוש כבר שם, והוא גדל מהר.

שום דבר מזה לא היה סוד. כל אחד יכול היה לראות את זה. מה שפולקסווגן עשתה אחרת זה לשאול שאלה: "איך אנחנו מגיעים לחזית הגל הזה?"

אני קורא לזה פיתוח עסקי אסטרטגי. הייצור הוא רק הדרך שבה התשובה מסופקת.

תסתכלו על ההיגיון מהצד שלהם. היה להם מפעל, כוח אדם מיומן וקו ייצור, והעתיד של כל זה היה בסימן שאלה. אחרת לא היה צריך להציל משרות. אז הם בדקו איפה הביקוש גדל, ושאלו מה הנכסים האלה יכולים לעשות שם. קו שבונה מכוניות יכול לבנות משאיות שיגור.

זה כל המהלך. מתחילים מהביקוש וחוזרים אחורה אל מה שכבר יש לכם.

רוב החברות עושות את זה הפוך. הן מתחילות מהמוצר שיש להן ויוצאות לחפש מישהו שאולי ירצה אותו.

למה רוב החברות מחכות למשבר

רוב החברות מחכות שמשבר יכריח אותן לעשות פיבוט. החכמות רואות את השינוי מגיע וזזות ראשונות.

לחכות זה נוח, ויש לזה סיבות. העסק הנוכחי עדיין משלם את רוב החשבונות. לקוחות קיימים עדיין מתקשרים. התחזית לרבעון הבא נראית סבירה. כל סימן לכך שהשוק זז אפשר להסביר כעסקה אחת שהלכה, חודש אחד חלש, לקוח אחד ש"לא התאים". לשנות כיוון זה להודות שהתוכנית צריכה שינוי, והבונוס של אף אחד לא תלוי בזה שהוא יגיד את זה.

זה בדיוק מה שאני מתקן, בידיים. חודשי, בלי חוזה, בלי קנסות יציאה. אם ההכנסות תקועות, ספרו לי איפה.

בואו נדבר

יש גם סיבה מכנית בתוך ארגון המכירות: הסימנים מגיעים בחתיכות. נציג אחד שומע התנגדות חדשה. נציג אחר מפסיד למתחרה שאף אחד לא שמע עליו. מנהלת לקוחות שמה לב שהחידושים נעשים קשים יותר. כל אחד מחזיק חתיכה אחת, ואף אחד לא אחראי לחבר ביניהן. אז החברה לומדת על השינוי ממספר ההכנסות, שהוא המקום האחרון שהחדשות מגיעות אליו.

ואז המשבר מכריח את המהלך, ואתם עושים פיבוט עם מעט מזומן ובלי עמדת מיקוח. מי שזז מוקדם מקבל את מה שהמפעל הזה קיבל: משא ומתן מתקדם עם שותף רציני, כשעוד יש לו מה להציע.

איך יודעים אם אתם קוראים את הסימנים

תשאלו את עצמכם:

  • אתם יודעים למה הפסדתם את חמש העסקאות האחרונות, במילים של הקונה ולא של הנציג?
  • סוג הלקוח שקונה מכם הכי מהר השתנה בשנה האחרונה?
  • יש סגמנט שחוזר ופונה אליכם, ומתייחסים אליו כהסחת דעת כי הוא לא בתוכנית?
  • אותן שאלות והתנגדויות חדשות עולות בשיחות מכירה שונות?
  • מתי בפעם האחרונה ההנהלה הקדישה ישיבה לשאלה איפה הביקוש גדל, ולא לשאלה איך סוגרים את הרבעון?

אם אין לכם תשובה לשתי הראשונות, כל מה שאתם קוראים זה את הדשבורד. דשבורד מדווח על מה שכבר קרה.

מה עושים עם זה, החל מהשבוע

  1. אוספים את הסימנים למקום אחד. בקשו מכל נציג ומכל מנהל לקוחות את הדברים ששמעו החודש מקונים והפתיעו אותם. שימו הכל בעמוד אחד ותקראו אותו בעצמכם.
  2. מונים את הנכסים האמיתיים. הכוונה למה שיושב מתחת למוצר: המומחיות של הצוות, הקשרים עם הלקוחות, הטכנולוגיה, היכולת לספק. הנכס של פולקסווגן היה מפעל ואנשים שיודעים לבנות כלי רכב. הקבריולה הייתה רק מה שהמפעל נבנה בשבילו בהתחלה.
  3. מחברים נכסים לביקוש שגדל. איפה קונים כבר מוציאים כסף, ומה הנכסים שלכם יכולים לעשות שם? כתבו שתיים או שלוש אפשרויות.
  4. בודקים את האפשרות הטובה ביותר בזול. עשר שיחות עם קונים בסגמנט הזה, לפני שמשנים שורת קוד או שורה במחירון.
  5. אם זה מחזיק, בונים סביב זה מחדש. מחליטים למי פונים, מה אומרים ומי מוכר. ואז בונים את תשתית המכירות שתבצע מהר.

את הרצף הזה אני עושה כבר יותר מ-20 שנה עם חברות מתעשיות שונות: לזהות איפה נמצאת הזדמנות ההכנסה האמיתית, לבנות מחדש את אסטרטגיית ה-Go-To-Market סביבה, ולבנות את הצוות והתהליך שיכולים לשאת אותה. אם אצלכם אף אחד לא מחזיק היום בתפקיד הזה, זה אחד הסימנים הברורים שמופיעים במדריך מתי צריך Fractional CRO.

"אנחנו לא יכולים לרדוף אחרי כל טרנד"

נכון, וגם לא צריך. חברה שעושה פיבוט כל רבעון נמצאת בצרה לא פחות מחברה שלא זזה אף פעם.

אבל תראו כמה המהלך של פולקסווגן צר. מפעל רכב מנהל מגעים לייצר משאיות, רכיבים וגנרטורים. זה קרוב למה שהוא כבר יודע לעשות. והביקוש שמאחורי זה הוכח בשימוש אמיתי עוד לפני שהמגעים התחילו.

אלה שני המבחנים לכל סימן שאתם קולטים. הראשון: הביקוש כבר קיים, עם קונים שמוציאים כסף? השני: אתם יכולים לשרת אותו עם יכולות שכבר יש לכם? שתי תשובות חיוביות, וזה מהלך ששווה לתכנן. תשובה חיובית רק על הראשון אומרת שזאת הזדמנות של מישהו אחר, ואפשר לשחרר אותה בלב שלם.

בין אם אתם מייסדים שמוכרים בלי צוות מכירות, סטארטאפ שמנסה לפרוץ לארגונים גדולים, או חברה ותיקה שצריכה אתחול של ההכנסות, השאלה היא זאת שפולקסווגן שאלה. איך אנחנו מגיעים לחזית הגל הזה?

תשאלו אותה כשהבחירה עדיין בידיים שלכם.

המכירות שלכם תקועות. אתם לא יודעים למה. אני כן.

שיחה של 15 דקות, בלי פיץ'. תצאו ממנה עם לפחות דבר אחד קונקרטי לתקן, בין אם נעבוד יחד ובין אם לא.

לתיאום שיחה של 15 דקות
→ כל הפוסטים